שביל ישראל לאופניים: מצפה רמון – חאן בארות

לילה בחאן בארות.

אחרי הרכיבה התארגנו ללילה ובתוך כך גילינו שהמקלחות והשירותים בחאן בארות נקיים ומסודרים כמו באירופה, רמה גבוה מאוד שמספקת נוחות רבה למבקרים בחאן. זו היתה ההפתעה הטובה הראשונה (ובהחלט לא האחרונה).

פגשנו מטיילים רבים, בהם שביליסטים בדרכם מאילת לחרמון (שבועיים לתוך המסלול), שמחים ומאושרים, חולקים את חווית המסע ומטפלים בגופם העייף. חלקנו איתם אוכל, אלכוהול וסיפורים.

ההפתעה הבאה היתה כשביקשנו לטעון את סוללות הטלפונים שלנו ומצאנו שקעים מסודרים ובטוחים שם השארנו את הטלפונים ללילה. היו מבקרים שהגיעו עם כבל מאריך ומפצל שמשכו עד לאוהל ככה שהם נהנו מחשמל זמין ופרטי ממש.

הלילה עבר בשינה טובה, קמנו בבוקר, בזריחה, טיפסנו על הגבעה המזרחית וצילמנו מעט. אחרי זמן ירדנו לאוהל והכנו משקאות חמים, הכנסנו את האופניים לרכב, לקחנו איתנו טרמפיסטית מבין השביליסטים שרצתה לתת לרגלים שלה לנוח את היום במצפה רמון ויצאנו לדרך באיחור קל.

הצפי היה ל5 שעות רכיבה ממצפה רמון לחאן בארות, אח"כ קיווינו לתפוס טרמפ חזרה למצפה רמון כדי להחזיר את הרכב לחאן.

כדי לא לספר יותר מידי על השביל וכדי שהקוראים יוכלו לחוות אותו לראשונה בעצמם, אני אספר בקצרה שהשביל מקסים ואוסיף מספר תמונות שצילמתי בדרך (הפעם לא במסגרת צילום טיולים אלא כמטייל), מי שתכנן אותו חשב על הרוכבים ועל חווית הרכיבה ויצר מסלול מרשים ומהנה לרכיבה ולטיול, המסלול מסומן באופן מקצועי וברור מאוד (למעט סימון אחד שפספסנו בכל 40 הק"מ).

מבחינת ציוד, כל אחד לקח 4.5 ליטר מים (שלושה עם שלוקר + בקבוק ליטר וחצי על האופניים), 3 כריכים, 5 חטיפי חלווה קטנים, חבילה קטנה של שקדים /אגוזים, 2 מלפפונים וחטיף ג'ינג'ר.