שביל הנחש

אז החלטתי לקחת את עצמי, בקבוק מים ומצלמה, ולטפס למצדה דרך שביל הנחש. חבל שהחלטתי את זה בשעה 11:00 בבוקר ולא חשבתי על כך מראש וטיפסתי לפני הזריחה – אבל זה מה שזה, יש יתרונות ויש חסרונות כאשר מתנהלים בספונטניות.

היום ניתן לעלות למצדה בשלושה  דרכים: טיפוס דרך שביל הנחש (השביל המזרחי), טיפוס דרך סוללת העפר הרומית שבמערב מצדה, עליה להר עם הרכבל. 

אם בוחרים לטפס בשביל הנחש או לעלות למצדה ברכבל, צריך להגיע לביתן בכניסה ולרכוש כרטיס כניסה (לגבי הטיפוס ממערב, דרך סוללת העפר – אני לא יודע אם נדרש תשלום, מנחש שכן).

יחד עם הקבלה על התשלום אפשר לקבל מפת נייר שנראה את הדרך ואת מצדה עצמה – אם אין לכם שימוש אמיתי במפה (כי יש את הכל ברשת) אפשר לוותר, אבל אם אתם אנשי נייר שרוצים לאסוף זכרונות ממשיים, המפה בהחלט בשבילכם.

אם הגעתם לכאן, לבלוג שלי, לפני שיצאתם לטיפוס אז המלצה שלי – קחו אתכם אוכל ומים (כשאומרים את זה זה נשמע ברור מאליו, בפועל ראיתי המונים ללא מים וללא אוכל שנאלצו לשלם הרבה מאוד כסף, בלי פרופורציה, לחנות שנמצאת למרגלות ההר).

אז קצת על הטיפוס למצדה דרך שביל הנחש

אורך שביל הנחש הוא כ-2 ק״מ, הוא נעים ונחמד וקל להליכה עם נעליים רגילות /נעלי ספורט (ראיתי שניים שעשו את השביל בריצה – גם זה אפשרי כאימון עליות) – העליה לא קלה ולוקחת בערך שעה (כמובן שזה תלוי בכושר וברצון) ויש הרבה מאוד נקודות תצפית וצילום לכיוון ים המלח ולכיוון מצדה עצמה.

המלצה חמה נוספת היא לקחת חולצה להחלפה אם יש סיכוי שתזיעו בדרך (מזג האויר לא צריך להיות חם כדי להזיע, זה מאמץ)ֿ כשלאחר הטיפוס תרצו להסתובב בנחת במצדה ולראות ולהתרשם ממה שקהילה יהודית קדומה הקימה ובנתה וחוותה.

במהלך הטיפוס שלי ראיתי כמה משפחות, בודדים וזוגות יורדים מההר, ובחור אחד שעשה את הדרך במעלה השביל בריצה, אולי זה עונתי, אבל הרוב הגדול ירדו. יחד עם זאת, עברו מעלי קרונות רכבל רבים מלאים תיירים מכל העולם בדרכם מעלה ומטה מההר, לעיתים מהקרונות בקעה שירה יהודית במבטא אמריקאי.