תמונות למשרד, ניר שרון
״זו תמיד מחמאה גדולה שמישהו בוחר בצילום שלי למשרד או לבית״
55 תמונות למשרד, 2 שלי
רשות ניקוז ונחלים ירקון האחראים על תחזוקה ופיתוח הנחלים במרכז הארץ, בהם נחל הירקון, נחל איילון ונחלים ויובלים רבים אחרים הפיקה תחרות צילום גדולה אשר בה הזמינה את כל הצלמים בארץ, מקצוענים וחובבים, אשר מעוניינים לשלוח את התמונות היפות שלהם המציגות את הנחלים וסביבתם.
לתחרות כולה הוגשו מעל 400 צילומים של הסביבה ושל בעלי החיים אשר חיים בה, בהם שני צילומי רחפן אותם אני הגשתי.
בשלב השני נבחרו, הודפסו ומוסגרו ונתלו במשרדי הרשות 55 הצילומים הנבחרים, בהם שתי התמונות שצילמתי.
זו תמיד מחמאה גדולה שלקוח בוחר לרכוש תמונה למשרד או תמונה לבית, גם כאן, מחמאה גדולה שנבחרו שתי התמונות ששלחתי, מוצגות ותלויות במשרדי הרשות.
ריאה ירוקה בלב המרכז
צילום רחפן אשר מציג את אזור ראש ציפור בפארק הירקון, מראה את האגם המלאכותי בזוית מסויימת כך שזה נראה בצורת לב, האלמנט האנושי בתמונה בדמות אדם אשר הולך אל האגם. ברקע הריאה הירוקה ניתן לראות את בינייני המגורים והמשרדים שבעיר.
שעת לילה מאוחרת
צילום רחפן של אזור נמל תל אביב ושפך הירקון בשעת לילה מאוחרת.
אחת התמונות אשר תלויה במשרדי הרשות
אוסף אישי, ניר שרון
״צילום זה רק צילום״
אישי
הרבה זמן שאני רוצה להעלות תמונות וצילומים שלי, כאשה שאינם קשורים בעבודתי ומהווים הפסקה נעימה בין עבודות.
אז בדף הזה, בפעם הראשונה, אני מעלה מספר תמונות, יתכן ומבנה הדף יתפתח לכדי גלריה רחבה. כרגע זה מה שזה.
בצילום הראשון אני מציג את עצמי, בעזרת צילום עצמי של עצמי מהאויר self portrait. נעים מאוד.
צילום ספורט, ניר שרון
״צילום זה החיים״
צילום מרוץ הלילה של תל אביב
המרוץ הראשון שלי כרץ היה בשנת 2009 היה במרוץ הלילה של תל אביב, המרוץ הכי הכי מדהים לרצים חדשים, כאלה שנכנסים לתחום ורצים את המרוץ הראשון.
בשנים האחרונות אני לא יכול להגיע ולהשתתף במרוץ כרץ כיוון שאני בא לצלם. האהבה שלי לריצה באה לידי ביטוי בצילום מרוצים ובעיקר מרוצי לילה.
יומולדת 50
״צילום טיול יומולדת 50 – כי מתישהו נצטרך את התמונות״
צילום טיול יומולדת 50 – מזל טוב!
כמו בכל יומולדת גם ביומולדת 50 חוגגים, למרות שהחברים קצת עסוקים, המשפחה בחו״ל (לפחות חלק ממנה), קצת יותר קשה לזוז והמסלולים נראים ארוכים ממה שהם באמת – אבל אם כבר יוצאים לטיול יומולדת, עדיף לדאוג לתיעוד האירוע. עדיין מדובר ביומולדת 50.
אז יצאנו מהמרכז מוקדם בבוקר עם הפנים לכיוון דרום, למדבר. הוויז דיווח על קצת יותר משעתיים נסיעה ללא הפסקת הקפה ההכחית כל כך בגיל 50ֿ, יצאנו לדרך.
המוסיקה היתה טובה, מזג האויר היה מושלם, החברה היתה מעשירה ומלמדת ובעיקר חברותית מאוד.
כיוון שיצאנו עם רכב אחד, בחרנו לעשות את המסלול המעגלי, מסלול של כ-6 ק״מ, שמשי ברובו ועם מספר גבים (שהיו מלאים).
את הרכב השארנו במקום שנראה כמו חניון לצד הכביש, עם מעט חששות התחלנו לרדת בשביל האדום לכיוון הנחל.
אחרי קילומטר אחד של הליכה קלילה ונעימה הגענו לאזור הנחל. הנוף יפיפה, השביל מסומן וקליל, האוירה היתה אוירה של גיל 50 🙂
כשארינו את המסלול השקוף המשכנו מעט ועצרנו באזור מוצל עם נוף מושלם – אני לא רוצה לספר למי שלא רוצה לדעת לפני ורוצה להיות מופתע – אבל המקום מדהים ביופיו ורק שעתיים נסיעה ממרכז הארץ. מומלץ.
במהלך העצירה הקצרה פגשנו מטיילים נוספים שבאו, טבלו בגבים, התייבשו והמשיכו – ככה זה כשאתה צעיר ונמרץ, הכל קורה וקורה מהר.
בתחילת המסלול ירדנו לכיוון הנחל, אחרי הגבים המסלול מתפתל ומלווה את הנחל על גבי הגדה הצפונית כאשר לכל אורך הדרך אפשר לראות את הנחל מלמעלה – אם היינו חיים לפני כמה אלפי שנין בטח היינו רואים אותו מלא מים וזורם בקצב, זה היה יכול להיות מושלם.
בשלב השלישי של המסלול יורדים לכיוון הנחל וחוזרים עם השביל השחור לכיוון הרכב, בשלב הזה ראינו מעט צל ועצרנו להתרעננות, לאט לאט התקדמנו והגענו לפיצול של השבילים האדום והשחור, שם היינו בתחילת המסלול. פנינו למסלול האדום ועלינו לכיוון הרכב.
טיול מושלם לחגיגת יומולדת 50, קליל, משפחתי, כולל קצת מים, נוף יפה ובאופן יחסי גם קרוב לעיר דימונה.
מומלץ!
״40,000 רצים ורצות בכל הגילאים, מהארץ ומהעולם – נפגשים אחת לשנה בהפקה ברמה בינלאומית בתל-אביב״
צילום מרתון תל אביב
כמו בשנים האחרונות, גם השנה הוזמנתי לקחת חלק בצילום אירוע ספורט ייחודי ומיוחד בגודלו ובאיכותו בישראל כחלק מצוות צלמים מקצועיים של SportPhotography.
צילום במרתון ת״א דוחס לתוך כמה שעות של עבודה אינטנסיבית, מפגשים חד-פעמיים עם עשרות אלפי אנשים מכל קצוות הארץ, בכל הגילאים, אנשים מיוחדים, שמחים ובעיקר – בכושר ריצה מעורר השראה.
כשמגיע הרגע ורונן טופלברג (SportPhotography) יוצר איתי קשר אני כולי נרגש, נרגש ומודה על הכבוד הענק להיות חלק מהצוות של רונן ולקחת חלק ביצירת פיסות זיכרון עבור כל כך הרבה אנשים.
השנה גם לקחתי חלק בצילום מרתון הילדים, אשר מתקיים כחלק ממרתון תל אביב, כאירוע נפרד עבור ילדים, בדרך כלל נפגוש שם ילדים של מי שעתידים לרוץ במרתון עצמו, אבל לא רק – בשנים האחרונות ישנה מודעות שהולכת וגוברת לחשיבות החינוך לספורט וכחלק מתהליך זה הורים רבים מעודדים את ילדיהם לקחת חלק בפעילויות ספורט בענפים שונים.
זכייה בתחרות ״רגע תל אביבי״, ניר שרון
״כמה לייקים!״
זכיה תחרות צילום ״רגע תל-אביבי״
כבוד גדול נפל בחלקי כאשר צילום שלי זכה ביחד עם 9 צילומים נוספים בתחרות צילום שערכה עיריית תל-אביב יפו בשם ״רגע תל אביבי״.
לאחר הזכיה, בשיתוף בדף הפייסבוק של העיריית, התקבלו תוך זמן קצר 1200 לייקים נהדרים ומקסימים שהיו עבורי כשנחל של מחמאות.
תודה.
"כמעט מיליון תיירים בשנה מגיעים לבקר במצדה כל שנה, חלק מטפסים בשביל הנחש"
מצדה – שביל הנחש
בפעם הקודמת שטיפסתי למצדה דרך שביל הנחש הייתי בבית ספר יסודי. אני זוכר את האוטובוס שהחנה למרגלות ההר, את כולנו נשפכים מהאוטובוס אחרי נסיעה ארוכה ממרכז הארץ, מנערים את החולצות מפירורי הבמבה והביסלי שאכלנו בדרך, כל אחד וכל אחת עם תיק הגב והציוד שהתבקש לקחת לטיול.
בימים ההם, אם הזכרון שלי לא מטעה אותי, השביל היה לא מתוחזק, בלי מעקה, בלי מדרגות, פשוט שביל ארוך ומפותל – אבל יכול להיות שזכרוני כן מטעה אותי והשביל של היום הוא אותו שביל של אז.
אז החלטתי לקחת את עצמי, בקבוק מים ומצלמה, ולטפס למצדה דרך שביל הנחש. חבל שהחלטתי את זה בשעה 11:00 בבוקר ולא חשבתי על כך מראש וטיפסתי לפני הזריחה – אבל זה מה שזה, יש יתרונות ויש חסרונות כאשר מתנהלים בספונטניות.
היום ניתן לעלות למצדה בשלושה דרכים: טיפוס דרך שביל הנחש (השביל המזרחי), טיפוס דרך סוללת העפר הרומית שבמערב מצדה, עליה להר עם הרכבל.
אם בוחרים לטפס בשביל הנחש או לעלות למצדה ברכבל, צריך להגיע לביתן בכניסה ולרכוש כרטיס כניסה (לגבי הטיפוס ממערב, דרך סוללת העפר – אני לא יודע אם נדרש תשלום, מנחש שכן).
אז החלטתי לקחת את עצמי, בקבוק מים ומצלמה, ולטפס למצדה דרך שביל הנחש. חבל שהחלטתי את זה בשעה 11:00 בבוקר ולא חשבתי על כך מראש וטיפסתי לפני הזריחה – אבל זה מה שזה, יש יתרונות ויש חסרונות כאשר מתנהלים בספונטניות.
היום ניתן לעלות למצדה בשלושה דרכים: טיפוס דרך שביל הנחש (השביל המזרחי), טיפוס דרך סוללת העפר הרומית שבמערב מצדה, עליה להר עם הרכבל.
אם בוחרים לטפס בשביל הנחש או לעלות למצדה ברכבל, צריך להגיע לביתן בכניסה ולרכוש כרטיס כניסה (לגבי הטיפוס ממערב, דרך סוללת העפר – אני לא יודע אם נדרש תשלום, מנחש שכן).
יחד עם הקבלה על התשלום אפשר לקבל מפת נייר שנראה את הדרך ואת מצדה עצמה – אם אין לכם שימוש אמיתי במפה (כי יש את הכל ברשת) אפשר לוותר, אבל אם אתם אנשי נייר שרוצים לאסוף זכרונות ממשיים, המפה בהחלט בשבילכם.
אם הגעתם לכאן, לבלוג שלי, לפני שיצאתם לטיפוס אז המלצה שלי – קחו אתכם אוכל ומים (כשאומרים את זה זה נשמע ברור מאליו, בפועל ראיתי המונים ללא מים וללא אוכל שנאלצו לשלם הרבה מאוד כסף, בלי פרופורציה, לחנות שנמצאת למרגלות ההר).
אז קצת על הטיפוס למצדה דרך שביל הנחש
אורך שביל הנחש הוא כ-2 ק״מ, הוא נעים ונחמד וקל להליכה עם נעליים רגילות /נעלי ספורט (ראיתי שניים שעשו את השביל בריצה – גם זה אפשרי כאימון עליות) – העליה לא קלה ולוקחת בערך שעה (כמובן שזה תלוי בכושר וברצון) ויש הרבה מאוד נקודות תצפית וצילום לכיוון ים המלח ולכיוון מצדה עצמה.
המלצה חמה נוספת היא לקחת חולצה להחלפה אם יש סיכוי שתזיעו בדרך (מזג האויר לא צריך להיות חם כדי להזיע, זה מאמץ)ֿ כשלאחר הטיפוס תרצו להסתובב בנחת במצדה ולראות ולהתרשם ממה שקהילה יהודית קדומה הקימה ובנתה וחוותה.
במהלך הטיפוס שלי ראיתי כמה משפחות, בודדים וזוגות יורדים מההר, ובחור אחד שעשה את הדרך במעלה השביל בריצה, אולי זה עונתי, אבל הרוב הגדול ירדו. יחד עם זאת, עברו מעלי קרונות רכבל רבים מלאים תיירים מכל העולם בדרכם מעלה ומטה מההר, לעיתים מהקרונות בקעה שירה יהודית במבטא אמריקאי.
מצדה ממוקמת במקום אסטרטגי שהיה בעל חשיבות גדולה מאוד בימים קדם, הסיפור היהודי, הקהילה והאירועים שהתרחשו במצדה בעלי חשיבות לנו כעם ומושכים המונים לראות ולהרגיש את המקום. להמשך קריאה על מצדה והחשיבות של המקום אפשר ללחוץ על הלינק הבא: ויקיפדיה – מצדה
"מי שתכנן את השביל הזה פשוט גאון!" על שביל ישראל לאופניים
שביל ישראל לאופניים
מקטע מצפה רמון – חאן בארות
בוקר יום שישי, רגע לפני שהחום הגדול של הקיץ דופק על הדלת יצאנו ממרכז הארץ לטיול של יומיים. התכנון היה להגיע לחאן בארות עם ציוד קמפינג ואופני שטח, לעשות טיול רגלי באזור או סיבוב קצר עם האופניים ולמחרת לקום מוקדם ולעשות של מקטע מצפה רמון – חאן בארות בשביל ישראל לאופניים.
בדרכנו עצרנו באגם ירוחם, מקום חדש עבורנו, לא הכרנו אותו.
התחושה והסימנים בשטח העידו שאגם ירוחם הוא לא אגם שמיועד לטבילה קצרה, המים באגם לא נראו מתאימים לכך למרות שהאגם גדול ומרשים.
עשינו הפסקת אוכל, טיול רגלי קצר סביב לאגם, נהננו מאוד מהצל שיש לפארק להציע, פינות הישיבה, ציוץ הציפורים והאוירה הרגועה שהמקום משרה.
הקליקו כאן לקריאה נוספת על אגם ירוחם בויקיפדיה.
המשכנו.
המשכנו לכיוון מצפה רמון וחאן בארות, הכל נראה כל כך יפה, כל כך שונה מאזור המרכז העמוס. בדרכנו עצרנו שוב במפצה רמון שם הצטידנו במפת השבילים של המכתש ובאותה הזדמנות גם בגלידה מול הנוף המרשים של המצפה.
כשהגענו לחאן בארות נותרו עוד 3-4 שעות אור, החלטנו להתמקם ולפתוח את האוהל ולהתארגן ליציאה עם האופניים לרכיבה של שעתיים לכיוון דרום.
בתוך 30 דקות יצאנו.
למדנו להכיר את הסימונים של שביל ישראל לאופניים, למדנו שהסימון הוא חד כיווני, לכיוון דרום בלבד (את זה גילינו בדרכנו חזרה לחאן כשהשילוט של החאן היה חסר. הרכיבה היתה קשה, בשעתיים שהקצבנו כדי לא למצוא את עצמנו רוכבים במדבר בחושך, רכבנו בערך 8 ק"מ דרומה ו 8 ק"מ חזרה, רובם בתוואי שטח עם חול טובעני (המסלול עובר בתוך ערוץ נחל) שהיה מאתגר.
לילה בחאן בארות.
אחרי הרכיבה התארגנו ללילה ובתוך כך גילינו שהמקלחות והשירותים בחאן בארות נקיים ומסודרים כמו באירופה, רמה גבוה מאוד שמספקת נוחות רבה למבקרים בחאן. זו היתה ההפתעה הטובה הראשונה (ובהחלט לא האחרונה).
פגשנו מטיילים רבים, בהם שביליסטים בדרכם מאילת לחרמון (שבועיים לתוך המסלול), שמחים ומאושרים, חולקים את חווית המסע ומטפלים בגופם העייף. חלקנו איתם אוכל, אלכוהול וסיפורים.
ההפתעה הבאה היתה כשביקשנו לטעון את סוללות הטלפונים שלנו ומצאנו שקעים מסודרים ובטוחים שם השארנו את הטלפונים ללילה. היו מבקרים שהגיעו עם כבל מאריך ומפצל שמשכו עד לאוהל ככה שהם נהנו מחשמל זמין ופרטי ממש.
הלילה עבר בשינה טובה, קמנו בבוקר, בזריחה, טיפסנו על הגבעה המזרחית וצילמנו מעט. אחרי זמן ירדנו לאוהל והכנו משקאות חמים, הכנסנו את האופניים לרכב, לקחנו איתנו טרמפיסטית מבין השביליסטים שרצתה לתת לרגלים שלה לנוח את היום במצפה רמון ויצאנו לדרך באיחור קל.
הצפי היה ל5 שעות רכיבה ממצפה רמון לחאן בארות, אח"כ קיווינו לתפוס טרמפ חזרה למצפה רמון כדי להחזיר את הרכב לחאן.
כדי לא לספר יותר מידי על השביל וכדי שהקוראים יוכלו לחוות אותו לראשונה בעצמם, אני אספר בקצרה שהשביל מקסים ואוסיף מספר תמונות שצילמתי בדרך (הפעם לא במסגרת צילום טיולים אלא כמטייל), מי שתכנן אותו חשב על הרוכבים ועל חווית הרכיבה ויצר מסלול מרשים ומהנה לרכיבה ולטיול, המסלול מסומן באופן מקצועי וברור מאוד (למעט סימון אחד שפספסנו בכל 40 הק"מ).
מבחינת ציוד, כל אחד לקח 4.5 ליטר מים (שלושה עם שלוקר + בקבוק ליטר וחצי על האופניים), 3 כריכים, 5 חטיפי חלווה קטנים, חבילה קטנה של שקדים /אגוזים, 2 מלפפונים וחטיף ג'ינג'ר.
חזרנו לחאן בארות ולאחר ששאלנו את הצוות איך ניתן להגיע חזרה למצפה רמון (הרכב שלנו שם), הם דאגו לנו לטרמפ למצפה רמון.
אחרי מקלחת, ארוחה קלה ואריזה מחדש יצאנו חזרה למרכז.
לסיכום, טיול מושלם, במקום מושלם, עם לינה בחאן מושלם.
חאן בארות – פרטי קשר
אתר: חניון חאן בארות
טלפון: 08-6280404 (שלוחה 1, שביט)
מייל: [email protected]
"יצאנו למדבר, הכל היה מושלם, כולל הלינה והשהייה בכפר הנוקדים, הכפר עליו אני רוצה לספר לכם"
כפר הנוקדים
הכפר, שהוקם בשנת 1991 ע"י יהורם רודד, נמצא 338 מטר מעל הים, 7.6 ק"מ מערד, 11 ק"מ ממצדה ומהווה חיבור ראשוני לטבע המדברי, בכפר יש גמלים, חמורים (שומעים אותם היטב), טווסים שמסתובבים חופשי, עצי דקל מקסימים והמון ערסלים נוחים בעלי נוף מדברי ייחודי.
הכפר מציע אירוח באוהלים ובמבנים מסוגים שונים ובגדלים שמתאימים ליחידים, משפחות וקבוצות גדולות. המקום מחולק בצורה מאוד חכמה ונוחה, כשהתשתיות משותפות, המטבחים והשרותים מתוחזקים ונקיים ונותנים תחושה של בית במדבר.
לא ניתן להגיע עם הרכב לאוהל או לחדר, דבר שמאפשר שמירה על האוירה הרגועה נטולת מכוניות ובמינימום טכנולוגיה, יחד עם זה החניה קרובה ולרשות המבקרים עגלה מיוחדת שיכולה להוביל המון ציוד מהרכב ועד לאוהל /חדר. ואם אנחנו מדברים על נוחות, חשוב להגיד שהקליטה הסלולרית לא הכי הכי באזור הכפר, תעשו את כל הסידורים הטלפוניים לפני, אם יהיה לכם מזל, יכול להיות שפה ושם הטלפון יצליח להתחבר לאנטנה מרוחקת ולמשוך כמה וואטסאפים – אבל אל תבנו על זה.
אנחנו היינו בקמפינג, קיבלנו אוהל גדול בו היו מזרנים נוחים מאוד ושקי שינה בהם לא השתמשנו, הלינה היתה נוחה (למעט היתושים, בפעם הבאה יש מצב שנדאג להביא כילה אישית ואז נוכל להנות מלילה ללא עקיצות וזמזומים), במתחם עצמו היו מנגלים ושולחנות, הרבה צל בשעות היום ותאורה בשעות הלילה (לא נזקקנו לפנסים או תאורה "מהבית" למרות שבשהייה במדבר כדאי להחזיק מקור אור בלתי תלוי כמו פנס או שניים).
אזורי מטבח מפוזרים שימשו אותנו לאחסון האוכל והמים (במקרר) ושטיפה של כלי האוכל, באותם אזורים יש גם כיריים לבישול עבור מי שרוצה ומשטחי מטבח להכנת ארוחות.
במתחם ישנם איזורי שתייה בהם ברזים רגילים שמוציאים מים קרים, קרים מאוד.
בנוסף, גם ההשירותים והמקלחות הפזורים במתחם נקיים, מסודרים ונוחים מאוד לשימוש, היו זמינים לנו ובקרבת האוהל שלנו.
המקום מעוצב בסגנון "מדברי", האוירה והתחושה היא שזה בית ומקום בו ניתן להיות, אם רוצים פשוט לנוח, או מקום שממנו ניתן לצאת לטיול באזור, לסיבוב אופניים, טיול על גמל, מסלול בנחל וכל מה שזמין בעונה. מי שמעוניין להגיע לסופר ולעשות קניות, העיר ערד קרובה וזמינה תוך 15 דק נסיעה.
תוך כדי השהות שלנו בכפר, היתה תחושה של דז'וו, המקום דומה בתחושות, בשרות, בתשתיות למקומות הנפוצים באזור סיני, פשוט הרגשנו כמו סיני (רק בלי הים).
בשעות הבוקר המוקדמות אפשר לראות את השמש עולה אט אט וחושפת את המדבר, את ההרים, את הצבעוניות המדברית הישראלית נפרסת לפניך.
כשהשמש עלתה הקרניים שלה התחילו לחמם את המקום, סידרנו הכל ויצאנו לטיול במקום. את ההמשך תצטרכו לראות בעצמכם במקום.
החוויה שלנו 5/5 כוכבים
כפר הנוקדים – פרטי קשר
אתר: www.kfarhanokdim.co.il
טלפון: 08-9950097
מייל: [email protected]
אם אתם מוצאים את עצמכם מתעוררים באזור לוס אנג'לס, שותים קפה ואוכלים ארוחת בוקר אמריקאית טיפוסית, נושמים את האוויר הלח תחת השמש החזקה של קליפורניה או נהנים ממזג אוויר קריר ונעים, אחד המקומות המומלצים להעביר אחה"צ קסום הוא מוזיאון דה ברואד – The Broad מוזיאון המציג אמנות מודרנית /עכשווית.
המוזיאון שהוקם ביוזמתו של אלי ברוד (אמריקאי יהודי שנולד בדטרויט 1933) והקרן של משפחת ברוד (Broad Art Foundation) במרכז לוס אנג'לס, יצר מקום מפגש חדש בין יצירות אמנות ואמנים לקהל הרחב. הרעיון להקים את המוזיאון נולד בשנת 2008 ואחרי חיפוש מקום, מימון השטח (חכירה) בחירת האדריכלים ושאר הפעולות, המוזיאון הושק בפברואר 2015.
המבנה עצמו אשר ממוקם ליד אולם הקונצרטים של וולט דיסני ומול מוזיאון MOCA, הינו מבנה ייחודי ומעניין ותוכנן ע"י הסטודיו Diller Scofidio + Renfro מניו-יורק לאחר שנבחר בין שישה אדריכלים.
המבנה
המעטפת החיצונית מזכירה את המבנה של "חלת הדבש" בכוורת הדבורים, ומאפשר לאור השמש לחדור לתוך אולמות המוזיאון ולהאיר אותו, והאזור בו מאוחסנות היצירות שאינן מוצגות באולמות המוזיאון, הכספת, חשופה לציבור ודרך חלון פנימי ניתן להציץ ולראות לתוכה.
הקונספט אשר ליווה את האדריכלים, "the veil and the vault", המעטפת והכספת.
המוזיאון מחולק ל 3 קומות, שתיים מהן (4600 מטר רבוע) משמשות לאולמות התצוגה ייחודיים בהם 3300 מטר רבוע ללא עמודים תומכים. בכניסה לא תראו עמדת קבלה אלא נציגי המוזיאון יגשו אליכם ויקבלו אתכם למוזיאון באופן אישי.
הכניסה למוזיאון
ניתן להיכנס למוזיאון ללא תשלום ברכישה דרך האתר או במקום עצמו (יש תור שיכול להיות ארוך במיוחד למי שמעוניינים להיכנס ללא תשלום ולא דאגו לרכוש כרטיס דרך האתר), אפשר לרכוש כרטיס למערכת מידע קולי שתלווה את השהות במוזיאון ותוסיף המון ערך ותוכן לחוויה (כרגע מדובר על 6 דולר ברכישה באתר, בהחלט שווה כל שקל, בכל מוזיאון כמעט).
במקביל המוזיאון מארח גם תערוכות שהכניסה אליהן כרוכה בתשלום, תערוכות אלו נמצאות באזור מיוחד כאשר במידה ורוצים ניתן לרכוש לשם כרטיס במקום או דרך האתר, התור לכניסה עבור מי שקונים כרטיסים במקום בדרך כלל יהיה קצר ומהיר ומאפשר כניסה לכל אזורי המוזיאון הפתוחים לקהל.
אוספים
דה ברואד מחזיק כ2000 חפצי אומנות של כ 200 אמנים שונים כאשר בזמן נתון יש מעל 250 חפצי אומנות, ציורים ותמונות אשר מוצגים לקהל באולמות השונים, אמנות מגוונת שמייצרת חוויה נהדרת לכל אחד ואחת ניתן לראות את חלקן כאן:
יצירות אמנות בעלות אנרגיה ונוכחות, מעניין לראות אותן ואת התגובות שהן מעוררות.
לסיכום
כדי למקסם את ההנאה ובאמת לחוות את המוזיאון ואת מה שיש לו לתת אני ממליץ על כמה פעולות פשוטות, כמובן שכל אחד יחליט וכל אחת תחליט עבור עצמה. אלו הן:
להזמין כרטיס מראש דרך האתר – בייחוד אם מדובר בכרטיס חינמי.
לקחת את המערכת הקולית שלהם – התוכן וההגשה מקפיצים את החוויה גבוה גבוה.
לפנות שעתיים – שלוש לטובת המוזיאון.
במרחק הליכה יהיו מקומות בהם אפשר לאכול (כמו grand central market הנמצא כ15 דק הליכה), ככל שתלכו יותר יהיה מגוון רחב יותר.
להביא מצלמה, כדאי לבדוק מראש איפה מותר לצלם (בלי פלש).
אם באים באוטו, יש חניונים קרובים.
אם נשאר לכם כוח, יש מקומות קסומים באזור (אולם הקונצרטים של דיסני, בניין הספרייה …).
אין לי ספק שגם בביקור הבא שלי באזור לוס אנג'לס אני אגיע לדה ברואד – The Broad.
הייתם במוזיאון? מוזמנים לחלוק איתנו את החוויה שלכם.
דה ברואד – פרטי קשר
אתר המוזיאון: https://www.thebroad.org/
פייסבוק: https://www.facebook.com/thebroadmuseum
אינסטגרם: https://www.instagram.com/thebroadmuseum/
כתובת:
221 S. Grand Avenue
Los Angeles, CA 90012